מיוון העתיקה ועד ימינו, קיים מאמצים להבין, לשפוט, לבקר ולשפר את ההתנהגות המוסרית ואת ההתנהלות האנושית בחברה. להתמדה אנושית זו תמיד הייתה מטרה משותפת: לבסס דרך חיים טובה יותר עבור כולנו - החברה. זה מה שאנו מכנים "אתיקה".
כשאנו מגדירים מה אתי ומה לא, אנו קובעים סטנדרטים של התנהגות שהופכים להרגלים, מסורות ואפילו קודים וחוקים. כדי להבטיח שכולם יפעלו לפי התנהגויות אלה, ארגונים רבים הקימו תוכניות אתיקה ותאימות. בברזיל, מוסדות ציבוריים מסוימים אף נתנו להן שם מקיף יותר: תוכניות יושרה.
התקדמות זו התרחשה במידה רבה על חשבון שערוריות השחיתות שפקדו בעיקר את ארצות הברית החל משנת 2000 עם פרשת אנרון, ולאחר מכן השפיעו על חברות אירופאיות גדולות לפני שהגיעו לברזיל עם פעילותן של מנסלאו ולבה ג'אטו.
תוצאות החקירות הללו היו דומות למדי: חברות שילמו קנסות כבדים ביותר, מנהלים, שותפים ואפילו חברי דירקטוריון פוטרו, הועמדו לדין ונכלאו, שלא לדבר על הנזק העצום לתדמיתם ולמוניטין שלהם, החרוט לנצח בספרים, מאמרים, עיתונים, סרטים ומדיה אחרת. גם אם החברות המעורבות שינו את שמן/שם החברה וכתובתן, הן תמיד ייזכרו בשל האירועים שהתרחשו. הזיכרון הדיגיטלי אינו סולח; הוא נצחי.
מצד שני, תאגידים גדולים אלה היו צריכים להקים תוכניות אתיקה ותאימות (או יושרה). תוכניות אלו כללו יישום של אלמנטים שונים כגון יישום בקרות פנימיות וחינוך מתמשך בנושא אתיקה, חוקים, קודים וסטנדרטים של התנהגות הצפויים על ידי החברה כולה. בנוסף להבטחת יעילותן של התחייבויות חוזיות ומשפטיות בין כל הצדדים הקשורים, יושמו אלמנטים נוספים כגון ניהול סיכוני שחיתות מתמשך, תהליכים למניעת ניגודי עניינים, ביקורות, ערוצי דיווח עצמאיים וחקירות מתמשכות כדי להבטיח את הסטנדרט הגבוה ביותר של יושרה.
מצד שני, לא הכל ורוד! אלו שנפגעו מתהליכים אלה הגיבו, וכמו באיטליה במבצעי "ידיים נקיות", אלו המעורבים במבצע לבה ג'אטו ספגו נסיגה. למרות ההתקדמות לעבר סטנדרטים אתיים יותר של התנהגות, מה שראינו בשנים האחרונות הוא הקלה בתהליך הענישה ויוזמות חקירה חדשות. מנהלים ואישים פוליטיים קיבלו עונשם מופחת או אף בוטלו, בדיוק כפי שתובעים נרדפו ו/או עזבו את משרד התובע.
כדי להשלים נרטיב זה, החלטות אחרונות של ממשלת ארה"ב החדשה תרמו גם הן להיחלשות המאבק בשחיתות. על פי החלטת נשיא ארה"ב, אחד החוקים החשובים ביותר שדחפו את החקירות נגד שחיתות ממשלתית ברחבי העולם, חוק השחיתות הזרה (FCPA), סבל מבקשת השעיית תוקפו, יחד עם הוראה למשרד המשפטים האמריקאי להפסיק חקירות נגד חברות ויחידים.
יתר על כן, עקב האמור לעיל, אנו עדים לצמיחה של תרחיש שבו חברות רבות אינן מתייחסות עוד ברצינות לתוכניות יושרה. ראינו מספר חברות עם תוכניות יושרה שאינן יעילות לחלוטין, רק כדי שהחברה תגיד שיש לה משהו או אפילו רק כדי להשתתף במכרזים, אך בפועל, אין לה כלום. או, שוב, שילוב של יושרה במחלקה המשפטית, כמו גם זוטריזציה של הנהגת היושרה כדי לשרת רק את האינטרסים המסחריים של החברות. חברות אינן רוצות את האדם האחראי על היושרה ליד השולחן, אלא מישהו שהוא פשוט "מי שממלא פקודות".
השפעותיה של נסיגה זו על תוכניות היושרה התאגידיות ומידת ההשפעה שלהן עדיין אינן ודאיות. האפוטרופוסים של תוכניות אלו, המכונים "קציני ציות" או מנהלי ציות, המומים, ורבים מתייחסים לתקופה הנוכחית כזמנים קשים או אפילו "מוזרים". יתר על כן, התמיכה מצד ההנהלה הבכירה נחלשה באמת. כאילו נסיגה זו לא הספיקה, אנו רואים גם התקפות על מספר תוכניות אחרות שקשורות גם הן לאתיקה של החיים, כגון ביטול תוכניות גיוון והכלה או תוכניות קיימות כמו ESG.
בהינתן תרחיש זה, ספק, חוסר ודאות ופחד מרגרסיה משתלטים. בתחילה, ייתכן שחלק מהחברות יאמצו במהירות את המגמה החדשה באמצעות ארגון מחדש, ג'וניוריזציה או אפילו צמצום של תוכניות אתיקה ותאימות כאלה, ובכך יראו בבירור שהן לא פעלו מתוך עקרונות או ערכים, אלא אך ורק מתוך חובה.
עם זאת, אחרים חייבים לשמור על סטנדרט מסוים משום שהם הבינו שתוכנית יושרה הולכת הרבה מעבר לציות לחוקים בלבד. חברה עם סטנדרטים גבוהים ביותר של התנהגות יכולה להרוויח הרבה; מעבר למוניטין ולתדמית, כל המערכת האקולוגית שלה של ספקים, שותפים, לקוחות ובמיוחד עובדים רוצה אורח חיים טוב ואתי יותר. בסביבה זו של יושרה, מערכות יחסים חזקות ושקופות יותר, התוצאות מוצקות יותר, וללא ספק כולם רוצים לראות את החברה הזו מצליחה.
ולאלו שלא מאמינים באתיקה, ציות או יושרה, אלו שמאמינים רק בהרוויח כסף ובהישרדותם של המתאימים ביותר, יש צורך בתזכורת:
ראשית, כל תנועה היא מחזורית; כל מה שהולך גם חוזר. כיום, אנו חווים מתקפה על עקרונות אתיים, מושגים שכבר הובנו, נשפטו, שופרו ונבדקו. אין עוד צורך להוכיח ששחיתות מזיקה לרווחתם החברתית של כולם. לכן, היזהרו, המטוטלת הזו תחזור. במיוחד כאשר שערוריות חדשות וגדולות יותר של שחיתות ציבורית ופרטית יתחילו לצוץ שוב. החברה עייפה מלהיות מרומים.
שנית, החוק השלישי של ניוטון אינו זקוק להוכחה נוספת: לכל פעולה יש תגובה שווה והפוכה. ניסיון זה לפרק את ההתקדמות שהושגה לטובת החברה יצר התנגדות שתהפוך במהרה לכוח נגדי. תובעים, שופטים, מנהלי ציות, תומכי אתיקה וקיימות, יועצים ואחרים אינם עומדים במקום; הם מהרהרים, אפילו בחוסר רצון, בחיפוש אחר פתרון שיגיע. כפי שאומרים, "אם אתם חושבים שציות זה רע, נסו לא לציית". למרבה הצער, חברות רבות לוקחות את הסיכון הזה. הן הטילו מטבע ומקוות שהוא לא ייפול ארצה.
שלישית, אלו שחוו וחוו את השערוריות של אינספור חברות ציבוריות ופרטיות המעורבות בשחיתות, אנשים שנעצרו והורשעו, עסקים ומשפחות שנהרסו, ומוניטין מוכתם, יודעים שהקלת כל התוכניות הללו היא לקיחת סיכון עצום. עבור אותן חברות שמעריכות ממשל תקין ועבור אותם חברי דירקטוריון שנאלצו לאסוף את השברים לאחר אסונות, נלמד לקח כלשהו, או שיידרש לקח נוסף בעוד מספר שנים.
לבסוף, עבור כל אלו המחזיקים באתיקה עיקרון, לא חובה, זהו זמן לחוסן; אין ספק שהחיטה והמוץ ייפרדו בקרוב. עד אז, יהיה צורך לחתור ללא רוח, לגלות סבלנות, להישאר איתנים ולא לסגת, כי בסופו של דבר, היושרה מנצחת.
