מודל הסטרימינג אִיפְּשׂ את הדרך שבה אנו צורכים תוכן, והשפעתו חרגה מעבר למסכים. מה שהחל עם מוזיקה וסרטונים התפתח למודל צריכה חדש, שמתפשט כיום לתחומים רבים בכלכלה. ספרים, אופנה, מזון, בריאות ואפילו שירותים עבור חיות מחמד החלו להינתן בצורה חוזרת, לפי מנוי. על פי מקינזי, שוק זה גדל ביותר מ-100%% לשנה בין השנים 2011 ל-2016 בארצות הברית. בברזיל, מחקר של PwC מצביע על כך שצפיות להכנסה וליווי מתמשך של לקוחות הם המפתים העיקריים של מודל זה עבור חברות.
מן הסביבה שבה העלות לרכישת לקוחות חדשים עולה ללא הרף, דגם המנוי כבר אינו חדשנות, אלא דרישה שוקית. יותר מטרנד, צריכת המנויים מייצגת תגובה מעשית ו אסטרטגית לאתגרי העסקים של ימינו. חברות שמאמצות הכנסה חוזרת רוכשות שלושה עמודי תווך בסיסיים לקיימות שלהן: יכולת ניבוי הכנסות, נאמנות ו פוטנציאל קנה מידה.
מדובר במודל המאפשר לתכנן את העתיד בביטחון רב יותר, להפחית את שיעור נטישת הלקוחות ולהרחיב את פעילותן עם השקעות אגרסיביות יותר בשיווק, טכנולוגיה וחידושים. לא בכדי, ענקיות כמו מיקרוסופט, אפל ואמזון כבר מרכזות חלק משמעותי מהכנסותיהן בפורמט זה. אף על פי כן, רבות מהחברות המסורתיות מתנגדות לשינוי זה, מה שמניח אותן בנחיתות תחרותית. הבעיה אינה רק בהתעלמות מגל, אלא בעצם סגירת העיניים בפני שינוי מבני בהתנהגות הצרכנים.
צרכני היום מעריכים נוחות, התאמה אישית וחוויות רציף, ומצפים שמותגים יספקו את כל אלה בצורה חלקה. להתעלם מתנועה זו מהווה סיכון אסטרטגי. כדי להישאר רלוונטיות, חברות צריכות לעזוב מאחור את הדגם התרנסקשיונלי, המבוסס על רכישות נקודתיות, וליישם גישה רלציונלית, המושתתת על אקוסיסטמים של מוצרים ושירותים חוזרים ונשנים. המפתח טמון בשינוי דיגיטלי ממוקד לקוח: השקעה בנתונים, שירות לקוחות והתאמה אישית. צריכה לפי מנוי אינה אופנה זמנית, אלא הסטנדרט החדש. והמותגים שלא יתאימו עכשיו סובלים מסכנה אמיתית להישאר מאחור.